כְּשֶׁאֱלֹהִים גֵּרֵש אֶת אָדָם וְאִשְׁתוֹ מֵהַגָּן לֹא הָיָה לוֹ מַסְפִּיק זְמָן לְגַּדֵּל כֻּתְנָה לִקְטֹף, לְעַבֵּד, לֶאֱרֹג וְלִתְפֹּר אָז הוּא אָמַר:  יְהִי עוֹר! וְכִבְשָׂה אַחַת, אוֹ שְׁתַיִּים שֶׁנִּזְדַמְנָה לָהֶן מִצְוָה פָּשְׁטוּ מֵעַצְמָן אֶת הָעוֹר וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב הָעוֹר הַקָּרוּעַ, וַיִּקְרָא לוֹ כֻּתֹּנֶת . וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר וַתְהִי אוֹפְנַת דָּמִים.